זכרון מבעד לעדשה
- ירון בן חורין
- 5 בינו׳ 2015
- זמן קריאה 1 דקות
לפני כמה ימים התחלנו בפרוייקט מרגש של "יד ושם" בשיתוף עם "אורטוב", פרוייקט המחבר את בני הנוער לנושא זכרון השואה באמצעים אומנותיים ועכשויים.
בפרוייקט יעשה שילוב בין העמקת הידע בנושא השואה לבין ביטוי יצירתי ואומנותי של הדברים באמצעות הצילום. יעשה חיבור בין בני הנוער, המשתתפים בפרויקט, לבין ניצולי שואה, שמשתתפים בפרויקט "מחוברים". בני הנוער יראיינו, יתעדו ויצלמו ניצולים אלו ויציגו את תמונותיהם בתערוכה, שתוצג ביד ושם ביום הזכרון לשואה ולגבורה. הפרוייקט נמשך כארבעה חודשים וכולל חמישה מפגשים עם צוות יד ושם וסדנת הצילום.
לי אישית מדובר באתגר גדול, אנחנו לוקחים כ-50 בני נוער, שאינם צלמים ומכשירים אותם לצלם פורטרטים אישיים ואומנותיים. זוהי משימה מאתגרת במיוחד, מכיוון שרובם ישתמשו בסמארטפון, אם זה אייפון או אנדרואיד, ויצטרכו להתמודד עם כל מה שקשור בזאת. עדשה רחבה וקבועה, יכולת נמוכה של עיבוד האור ומחסור בציוד היקפי כגון חצובה או תאורה מקצועית.
הפגישה הראשונה היתה מרתקת, התלמידים היו קשובים להרצאה ונראו מעונינים ומוכנים לאתגר. צילמנו מחוץ לכיתה באתר "יד ושם" והתוצאות היו בהחלט מבטיחות.
נתראה בתערוכה באפריל!
צילמה: ראומה חיות
היי, הפוסט הזה ממש נגע בי כי גם לי יש זיכרונות ששמרתי דרך תמונות. לפני כמה שנים, כשהייתי באזור אשדוד לעבודה, הרגשתי צורך להתרחק קצת מהשגרה ולהיזכר בדברים חשובים. חיפשתי מקום שקט ופרטי, ומצאתי דרך דירות דיסקרטיות באשדוד פינה נעימה שנתנה לי כמה שעות של שקט. שם, עם הסמארטפון ביד, התחלתי לצלם דברים פשוטים – נוף, אור, פרטים קטנים – ופתאום עלו זיכרונות ישנים מהמשפחה, מהסיפורים ששמעתי בילדות.
זה הזכיר לי כמה צילום יכול לחבר בין דורות, גם כשאין ציוד מקצועי. כמו שבני נוער מצלמים סיפורים אישיים כדי לשמור זיכרון, גם אני הרגשתי איך כל תמונה מחזירה משהו אמיתי. אחרי אותו יום התחלתי יותר לשמור רגעים עם הילדים, לצלם בלי לחשוב יותר מדי, פשוט כדי שהזיכרון יישאר חי. זה לא תמיד…